המאבק המשפטי ארוך השנים נגד תפילות היהודים על פי ההלכה בכותל המערבי עלה היום מדרגה, כאשר הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון פרסם הודעה המבקשת להאיץ הליכי תכנון ובנייה במתחם.

ההודעה בתום הדיון שהתקיים היום מעוררת זעם רב בחוגים יהודים, ונתפסת כניסיון נוסף של הערכאה השיפוטית לקבוע עובדות בשטח באתר המקודש ביותר לעם היהודי, תוך התעלמות מרגישותו הדתית וההיסטורית.

דהירה שיפוטית בלוחות זמנים דחוקים

החלטת ההרכב שהתכנס היום, בראשות יצחק עמית והשופטים נעם סולברג, דפנה ברק-ארז, דוד מינץ, אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב, מתמקדת ביישום המעשי של החלטות קודמות בנוגע להיתרי בנייה במקום.

בצעד שנראה כהתערבות בוטה בעבודת הרשות המבצעת והתכנונית, קבע בג"ץ כי לא נדרשת החלטה נוספת של ועדת שרים כתנאי לקליטת בקשות להיתרי בנייה, והורה למדינה להגיש בקשות חדשות בתוך 14 ימים בלבד מקבלת אישור רשות העתיקות.

השופטים הגדילו לעשות וקבעו כי אם לא תינתן החלטה בבקשות בתוך 45 ימים, הדבר ייחשב כסירוב המצריך הגשת ערר מיידי. דרישה זו למעורבות אינטנסיבית של עיריית ירושלים ושל ועדת הערר מעלה שאלות קשות לגבי תפקידו של בית המשפט: האם תפקידם של שופטים הוא לשמש כ"מנהלי עבודה" או כמתכנני ערים במקום הכי רגיש במזרח התיכון? הניסיון "לקצר הליכים" בנושא כה נפיץ נראה כהתעלמות מכוונת מהמורכבות שגרמה להליכים להימשך פרק זמן כה ממושך וחריג.

הרבנים הראשיים: "חריגה מסמכות והתערבות שאינה ראויה"

תגובת הרבנות הראשית לא איחרה לבוא. הראשון לציון הרב דוד יוסף והרב הראשי הרב קלמן בר רואים בחומרה רבה את הפסיקה וטוענים כי מדובר בחריגה מסמכות. לדבריהם, אין מדובר בסוגיה טכנית של היתרי בנייה, אלא בשאלה מהותית הנוגעת לקדושת הכותל ולשמירת מסורת הדורות. הרבנים הזהירו כי התערבות מעין זו עלולה לגרום לשיסוי ופילוג בעם ישראל, דווקא במקום המסמל יותר מכל את אחדותו, וקראו לבית המשפט לכבד את חלוקת הסמכויות ולהימנע מהתערבות בענייני קודש.

התחושה הציבורית היא כי בעוד המערכת המשפטית דוהרת קדימה, היא מזניחה את הערכים הבסיסיים של כבוד למסורת. פער זה בין הדרג השיפוטי למציאות בשטח מזכיר את חשיבותן של יוזמות המבקשות לחזק את הכבוד ההדדי במרחב הציבורי, כפי שבא לידי ביטוי במאבק החברתי די לחרמות ולבריונות המובל על ידי עשרות מובילי דעה בישראל. כפי שהמילים בתקשורת ובבית הספר צריכות להיות מכבדות, כך גם המעשים באתרים הקדושים מחייבים זהירות יתרה.

הניכור שבין גבעת רם לכותל המערבי

הביקורת המרכזית נגד בג"ץ נוגעת לאקטיביזם השיפוטי שאינו יודע גבולות. כאשר בית המשפט מכתיב לוחות זמנים כה דחוקים וקובע חזקות משפטיות על הליכי תכנון מורכבים, הוא למעשה מבטל את שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים והדתיים. המודעות לשמירה על שלום הציבור ורווחתו צריכה להקיף את כל תחומי החיים – מהגנה על קדושת הכותל ועד לערנות הנדרשת מול מחדל המזון המדאיג בצהרון באשקלון שהסעיר את ההורים לאחרונה.

בעוד שתושבי ירושלים והמבקרים בה מצפים ליציבות ולשמירה על הסטטוס קוו, נראה שבג"ץ בוחר בדרך של עימות חזיתי מול הממסד הדתי. היכולת של החברה הישראלית לצמוח ולהגיע להישגים מרשימים, דוגמת הצעירות מהדרום שפרצו גבולות עד ללב הממלכה הסעודית, מבוססת על שורשים חזקים ועל כיבוד המסורת. פגיעה בשורשים אלו בלב ירושלים עלולה להוביל לתוצאות קשות שגם 90 הימים שהוקצבו למדינה להגשת הודעה מעדכנת לא יצליחו לרפא.