"נגזר עליכם ועלינו לזכור מרחוק"

טקס יום הזיכרון מיוחד ומרגש התקיים הערב בצל הגבלות משרד הבריאות. הטקס הועבר בשידור חי ברשתות החברתיות. משה ליאון: "נראה שהפעם זה כואב עוד יותר- ללא החיבוק האנושי המנחם,ללא כתף להישען"

אירועי יום הזיכרון יצאו הערב לדרך . העצרת המרכזית, לזכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה-זוכרים מספרים ושרים, התקיים במעמד ראש העיר ואמנים רבים ברחבת שער יפו.

בטקס שולבו סרטוני זיכרון של סיפורי נופלים, מופעי אומנים וקטעי קריאה, בהנחיית סיון רהב מאיר וגדי סוקניק ובהשתתפות עדן אלנה, שירי מימון, בניה ברבי, אברהם טל, מרים פרץ, איתי לוי, סיוון רהב מאיר, אמיר דדון, אסתר ראדה, נתן גושן, עדן חסון, דוד דאור, ישי ריבו, חיים חפר, בת שבע סדן, שירה גרינברג, עמית פרקש, דב קלמנוביץ, עדי נמרוד ואפרים סידון.

נאומו של ראש העיר ירושלים, משה ליאון, מהטקס הערב: 

משפחות שכולות,
אזרחי ישראל.

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים,
והערב, עם ישראל כולו,
ניצב כאומה שחוברה לה יחדיו,
מרכינה ראשה,
כואבת וזוכרת את נופליה.

23,816 מטובי בנינו ובנותינו נפלו במערכות ישראל,
4,166 נרצחו בפעולות טרור.
רבים. רבים מידי.
כל אחד וכל אחת עולם ומלואו:
עיניים טובות מאירות ככוכבים,
צחוק מתגלגל, שהפך חיוך של מלאכים,
לב גדול ושמחת נעורים.

כולם גיבורים,
כולם אהובים,
כולם טהורים וקדושׁים,
בזכותם אנחנו כאן,
ומחובתנו להנציח את זיכרם,
ולספר !
לספר על אותם גיבורים שהיו – ואינם.

לא קלים הם הימים שבאו עלינו,
את יום הזיכרון השנה אנו מציינים
כמו שלא ידענו מעולם:

כל אחד ואחת בביתו.
מתוך קדושת החיים
מתוך הדאגה להורים.

סגן ארז שטרק זיכרו לברכה
שנהרג באסון המסוקים
כתב מילים נבואיות
שהפכו מציאות נוראית:

"שום דבר לא יפגע בי, שום דבר,
לא כדור מחבלים, שום דבר.
כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים.
ובכיתי בלילות ודאגתי בימים
כי פחדתי שמשהו יפגע בּהורים.
וקולו של אבי מהדהד לי בראש-כבר שנים:
אם יקרה לך מַשהו
אין לי טעם לחיים,
אין לי טעם למחר.

אִם אתם עומדים כאן מעלי- כתב ארז-
כַּנראה שלא עמדתי בְּהַבטחתי
מצטער, בחיי".

ראיתי היום בהר הרצל,
את המשפחות השכולות
המבקשות להתייחד עם קבר יקיריהן,
אפילו לכמה דקות.

בשבילים הצרים בבתי העלמין
חיילות וחיילים
מֵניחים על כל מצבה-
צרור פרחים וְדגל,
וּמַדְליקים נר לזכרון.

נראה שהפעם זה כואב עוד יותר:
ללא החיבוק האנושי המנחם,
ללא כתף להישען.

אך עלינו לעשות הכל
כדי להשמר
ולקים צוואת הנופלים,
כי במותם ציוו לנו את החיים.

מחר, ביום הזיכרון
נגזר עליכם ועלינו,
לזכור, לאהוב ולכאוב
מרחוֹק.

בצפירת הדומיה
ובעין דומעת
עומדים מיליוני אזרחי ישראל
בבתים ובמרפסות,
ובליבם שירת התקווה.
השקט משתלט על הרחובות
מפנה מקום לסיפורים
לשּירים ולזכרונות.

חומות ירושלים הניצבות מאחורינו,
והכותל המערבי השוכן במרכזן,
הם סמל לאיתנות הרוח של עם ישראל,
והרוח הזאת מפעמת בימים אלה:

בחמלה, ובהתנדבות,
בעזרה לַזולת ובדאגה,
באהבה ובחסד,
שבט אחים ואחיות.

משפחות יקרות:
כאבכן הוא כאב- עמנו,
צערכן הוא צער מדינתנו.
אומה שלמה, עומדת, דומעת
מחבקת ומצדיעה לכן,

לעולם לא נשכח את הנופלים,
לעולם לא נשכח את הגיבורים
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.
בזכותם אנו עם חופשי בארצנו,
ארץ ציון וירושלים".