היום חל זכויות האנשים עם מוגבליות. בשנים האחרונות יש יותר ויותר מודעות לזכויות של אנשים עם מוגבלות ולשילובם בחברה . בעוד בעבר אנשים עם מוגבלות נשארו בעיקר בבית ואף היו לנטל על החברה כיום ישנה חברת כנסת מכהנת עם מוגבלות. אנשים עם מוגבלות מכהנים בכל התפקידים כולל בחברות המובילות במשק מתחתנים, מביאים ילדים ומגדלים משפחות. הציבור הדתי מתנדב בהמוניו בארגונים הפועלים עם אנשים בעלי מוגבליות ניתן לראות למשל את שלווה, עלה, עזר מציון, שמחה לילד ויסלחו לי שאר הארגונים שלא מניתי את שמותיהם.
אולם בדבר אחד ולדעתי הכי קריטי הציבור הדתי מפספס ובגדול הנגשת בתי כנסת ומקומות תפילה . בירושלים קיימים אלפי בתי כנסת רובם המוחץ לא נגישים בכלל!
לנושא הנגישות הגעתי במקרה. לפני עשור למדתי בישיבת מיר בירושלים. ליד הישיבה שכן מבנה מפואר של מוזיאון על התפר . נכנסתי למקום ושאלתי כמה עולה כניסה. נאמר לי חמישים שקל. כשהשבתי שזה מחיר גבוה , נאמר לי שיש מחר ערב בנושא נגישות ואז הכניסה חינם לכולם. כמובן חינם אז באתי. בכניסה למקום הייתה התקהלות רבתית עם צעקות רבות. אני מסתכל כה וכה ורואה אנשים רבים עם כסאות גלגלים מחוץ למבנה כועסים צועקים ובעיקר מושפלים. כשניסיתי להבין מה הבעיה התברר שהכנס בקומת גג של המקום והמקום איננו נגיש. מפה לשם פניתי לאיזה בחור חסון ואמרתי לו מה הבעיה בוא נעשה מצווה ונרים את האנשים ביחד.
הוא הסכים בשמחה וכשניגשנו להרים מישהו עם הכסא גלגלים אפילו בלי לבקש את רשותו הוא דחף אותנו בכעס. אף אחד לא ישפיל אותי ויעלה אותי ככה. ומבין כל האנשים שלשה בחרו לעלות השאר קרוב לעשרים מוזמנים חזרו הבייתה מאוכזבים אך ללא שהרגישו שביזו את כבודם. מאז הבנתי שאדם עם מוגבלות אכן סובל ממוגבלות גופנית אולם הצורך שלו בנגישות חשוב לאין ערוך מסתם הגעה למקום. כי אם מהבנה שמכבדים אותו ככל האדם ונותנים לו את הזכות להגיע למקום כמו לכל אדם ללא עזרה חיצונית.
בשנים האחרונות ישנה הבנה חשובה לגבי הנגשת מבני ציבור וכמעט שלא נמצא מבנה ציבור לא נגיש . לבד מבתי הכנסת. כפי שציינתי ישנם אלפי בתי כנסת בירושלים, גדולים וקטנים, אשכנזים ספרדים ותימנים ועוד שלל סוגים.
לפי בדיקה שנערכה בעבר על ידי עמותת נגישות ישראל שאני זוכה לעבוד איתם רוב מוחץ של הבתי כנסת קרוב לתשעים אחוז אינם נגישים כלל או נגישים באופן חלקי. תנסו להזכר למשל בבית הכנסת בשכונתכם האם יש מדרגות בכניסה. האם העזרת נשים שרוב המקומות הינה בקומה שניה יש לה מעלית? הבימה שהינה בקומה מוגבהת ועוד… וזה עוד בלי לדבר על סידורים בכתב ברייל וכן הלאה.
יטען הטוען עלות ההנגשה הינה גבוהה מאוד וגם ככה אין לנו כסף לעלויות שוטפות של בתי הכנסת. אכן מדובר בסוגייה כאובה. יחד עם זאת אם נבין שהשארת האדם החלש והמוגבל מחוץ לבית הכנסת אינה פוגעת רק בו כי אם בכל אחד ואחת מחברי הקהילה. אם נבין שחלילה וחס אבל ישנם הרבה מאוד אנשים שנופלים במהלך חייהם ונזקקים לנגישות לתקופה מסויימת. וכן שגם אנחנו בסוף נהיה אנשים מבוגרים ונתקשה בטיפוס מדרגות. נמצא את הפיתרון למצוא תקציב להנגשה.
לפני כחדשיים הודיעה עיריית תל אביב על הקמת קרן עירונית שתעזור במימון והנגשת בתי כנסת. הקרן תפעל לפי קריטוריונים ברורים ותדאג שבכל שכונה אחת לפחות יהיה בית כנסת נגיש במאה אחוז. אני פונה מפה לראש העיר ירושלים משה ליאון לאמץ מתווה זה אף בעיר ירושלים. אפשר למשל דרך הקרן לירושלים.
רק לסבר את האוזן תקציב הקרן לירושלים הינו שבעים מליון שקלים לשנה כאשר רוב הכסף הולך לתרבות. למשל תיאטרון הקרון לבד קיבל עשרים מליון שקלים מהם במהלך השנים. אין ספק שתרבות זה חשוב אולם אין ספק שישנם הרבה יותר אנשים שרוצים וחפצים בנגישות בתי כנסת מאשר בתיאטרון הקרון. חובה על הקרן שפניתי אליה בשבועות האחרונים אך סרבה לענות לי, להכניס את היד לכיס ולעזור בנושא זה.
אציין לטובה את חבר המועצה ומחזיק תיק צמ"ד יהודה פרוידיגר שמסור לעניין ופועל ככל יכולתו. השבוע פורסם מכתבו של הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו לגבאי בתי כנסת על חשיבות ההנגשה. עלינו כציבור להבין שזה נורא כיף להתנדב עם אנשים מוגבלים במחנה של שלווה. אבל זה רק קומה אחת. קומה שניה ולא פחות חשובה להפוך אותם לחלק מהקהילה וזה על ידי הנגשת בתי כנסת שהינם לב ליבה של הקהילה.
בתקופה הקרובה הרבה מאוד בתי כנסת הינם סגורים וזה בדיוק ההזדמנות לשפץ ולהנגיש את המקום. אבל מה שהכי חשוב זה שנבין כולנו שבתי הכנסת שלנו אסור בתכלית האיסור שיהיו מחוץ למפת הנגישות. לא ייתכן שקניון ואולם תיאטרון נגיש ובית כנסת מקום שהוא לב ליבו של העם היהודי, מקום שמהווה מקדש מעט לא נגיש. נשמח לעזור לכל גבאי בתי הכנסת שיפנו אלינו במציאת פתרונות ותקציבים אפשריים לעניין.
הכותב הינו מנכ"ל בצלמו ארגון זכויות אדם ברוח יהודית.