טעימה מהפרשה עם הרב שניאור זלמן כהן, שליח הרבי מליובאוויטש ורב קהילה בשכונת הר חומה
בפרשת שבוע קוראים אנו על השכר שמקבל פנחס בעד כך שקינא את קנאת ה' והרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור.
בדברי ה' אל משה על השכר המגיע, מייחס ה' את פנחס לאביו אלעזר ולסבו אהרון הכהן. "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנוא את קינאתי".
ותמוה הדבר, מדוע נדרש כאן לייחס את פנחס, וכי אין אנו יודעים מיהו, מיהו אביו ומיהו סבו?
אלא מבאר לנו רש"י, שהיו שראו בהתנהגותו של פנחס, מעשה גבורה ודין המגיע ממניעים של כעס ורוגז ולא בדיוק ממניעים קדושים, לכך, ייחס אותו הכתוב לסבא הגדול, אהרון הכהן, שהיה איש שכולו "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
התנהגותו של פנחס הגיע דווקא מתוך אהבה כנה ועצומה לבני ישראל, וכפי שהיה בפועל שדווקא בשל קנאותו של פנחס נעצרה המגפה מעל בני ישראל.
זו גם הסיבה שהשכר שקיבל היה, שקיבל את הזכות גם להיות כהן, שהרי עניינו של כהן הוא הרי השפעת חסד וברכה מתוך אהבה.
מכאן למדים אנו, שגם בקו אהבה והקירוב, נדרש להעמיד גבולות וסייגים ואף לקנאות ולחרוץ דין כשנדרש, רק כמובן שקודם ישנה אהבה אמיתית וכנה.
שבת שלום ומבורך!
