יוסף אמינוף היה נוהג לשלוח ל"אקים ירושלים" תרומות, ובכל שיק שנשלח בדואר, צירף תמונות שצילם בטיוליו ברחבי הארץ. לפני שנה נפטר ומשפחתו החליטה לתרום את צילומיו למען דיירי אקים ירושלים. בהשראתו יצאו הדיירים, כולם עם מוגבלות וצרכים מיוחדים, לסדרת צילומים שתוצג בתערוכה מיוחדת, לצד צילומיו של אמינוף ז"ל.
"אקים ירושלים" תקיים תערוכת צילומים מיוחדת לזכרו של יוסף אמינוף ז"ל, שהיה אחד מתורמיה הקבועים. אמינוף ז"ל היה צלם חובב שנהג לטייל ברחבי הארץ ולצלם מה שעין העדשה תפסה.
בהשראתו יצאו דיירי "אקים ירושלים", כולם עם מוגבלות או צרכים מיוחדים, לסדרת צילומים ברחבי ירושלים בהנחיית האומן, מוטי יפרח. הצילומים- הן של אמינוף והן של הדיירים- יוצגו בתערוכה מיוחדת ויועמדו למכירה, כשכל ההכנסות קודש לעמותה.
יוסף אמינוף עבד בחייו כעצמאי, תחילה עסק במכירת יהלומים ואז עבר לעבוד בנדל"ן. אלמתנו, אביגיל, מספרת כי "יוסף, אחיו, אחותו (דוד ושרון) וחבריו בלונדון היו חלק מקבוצה בשם 'החברים הצעירים של אקים'". הוא עלה לארץ בשנות ה-20 שלו מאנגליה, מתוך ציונות ואהבת הארץ והעם.
בשנות השלושים שלנו נפגשנו ובנינו את ביתנו בירושלים ואז בגוש עציון. הוא היה אדם מיוחד שחיפש לראות את הטוב והיפה וגם את הצד המשעשע של החיים.
"מסיבותיו, הוא החליט להישאר נאמן לאקים ירושלים והמשיך לתרום להם, בנוסף לעמותות אחרות. אני לא יודעת למה דווקא התחבר לנושא הצרכים המיוחדים. הוא גם לא ידע להסביר. זה נושא שדיבר אליו. והיה לו קל למצוא באנשים עם צרכים מיוחדים את הטוב והיופי שבהם.
"הוא אהב לתרום באנונימיות ותמיד היה צנוע במעשיו. כשיוסף היה שולח שיק- לתרומה או אפילו בתשלום מסים, הוא היה מצרף גלויה קטנה עם תמונה שהוא צילם.
הצילום תמיד היה תחביב שלו, חוץ מהצילום הוא מאוד אהב לטייל בישראל ובמיוחד בעין גדי. באביב הוא תמיד היה נוסע לבית גוברין לצלם את הכלניות. בשנים לאחר מכן התחלנו לתייר בעולם, ויוסף פירסם ספרים עם תמונות שצילם מהטיולים שלו".
"כשאקים ירושלים פנו אלינו בנוגע לתערוכה, הם התלבטו בין להקדיש את הטרק השנתי בנובמבר האחרון לזכרו, אבל לבסוף החליטו להוקירו בתערוכה לכבודו, בשילוב צילומים שערכו דיירים. אנחנו כמובן שמחים וגאים להפיץ את האהבה והראייה שלו לארץ שהוא הצליח להוציא בתמונות שלו," אומרת אביגיל.
"לעמותה יש קהילת תורמים שהולכת איתה כבר שנים ארוכות," מספר ניר לוי, מנכ"ל "אקים ירושלים", "אנחנו מתנהלים כבני משפחה, מטיילים יחד בטרק השנתי ונפגשים מעת לעת. יוסף היה איש מיוחד מאוד שתמיד צירף לתרומה ברכה מיוחדת עם צילום שצילם. כל פעם צילום אחר.
זה תמיד היה מרגש והופך את התרומה למשמעותית עבורנו- גם הצוות וגם הדיירים. אני מברך על ההזדמנות שניתנה לנו לקיים את התערוכה הזו לזכרו, ומודה למשפחתו שתרמה לנו את צילומיו מעוררי ההשראה".
