מה עובר על משה ליאון? עיריית ירושלים מאיימת על משפחות שכולות

זעם כלפי ראש עיריית ירושלים: שנים של הרעשות כבדות ברחביה לא טופלו – מחאה שקטה של משפחות שכולות קיבלה ביקור של פקחים

האם ראש עיריית ירושלים מנהל מדיניות איפה ואיפה כלפי מחאות בעיר? ההורים השכולים לנרצחי הנובה פתחו בשביתת רעב מול הכנסת, אך דווקא המחאה השקטה שלהם נתקלה באיומי פינוי – בניגוד מוחלט להתעלמות רבת השנים מהפגנות סוערות נגד המדינה בלב שכונת מגורים שנחשבה בעבר הלא רחוק ליוקרתית

מדיניות מפלה בעיר הבירה

הבוקר נפתחה שביתת רעב של פורום "דין וצדק" – הורים שכולים לנרצחי טבח הנובה – מול הכנסת ומשרד ראש הממשלה בירושלים. המחאה, שנפתחה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, נעשית בדרישה לצדק, אחריות והכרה בכשל הביטחוני החמור שגרם לרצח ילדיהם במסיבת נובה.

המאהל הוקם בשקט, ללא רעש או הפרעה לתושבים, בשטח ציבורי שאינו בלב שכונת מגורים. אך תוך שעות ספורות, הגיעו נציגי עיריית ירושלים והתריעו בפני המשפחות כי עליהם לפנות את המקום עד מחר בצהריים אם לא יתקבל היתר – זאת, לטענת העירייה, משום שהאוהל שהוקם חורג מהגודל שאושר.

מחאה שקטה? עיריית ירושלים מתעוררת פתאום

כל זה לא מנע מאנשיו של ליאון להגיע היום ולהתריע בפני מאהל המשפחות השכולות על פירוק המקום עד מחר בצהריים במידה ולא יתקבל היתר. לא ייתכן שבעיר ירושלים תתקיים מדיניות איפה ואיפה, שבה הפגנות רועשות ואלימות נגד המדינה זוכות לחסינות ואפס אכיפה בלב שכונת מגורים במשך שנים – בעוד שמחאה שקטה של הורים שכולים, שבאה מתוך כאב וזעקה לצדק, זוכה לאיומים בפירוק מיידי מצד העירייה.

נציין שהאירוע כולו לא מתרחש בלב שכונת מגורים, בניגוד להפגנות נגד מדינת ישראל וראש הממשלה נתניהו בשנים האחרונות, שלא טופלו על ידי עיריית ירושלים למרות תחינות ובקשות חוזרות ונשנות של תושבי האזור ששלוות חייהם הופרה, ממש עד השבועות האחרונים בהם החליטו בעירייה לאכוף את הפסקת ההפגנות לשעתיים בלבד ביום – מחווה סמלית ותו לא.

קולות מהשכול

בין השובתים: ד"ר יגאל וולודרסקי וולנטינה גוסק, הוריה של מרגריטה גוסק הי"ד, שנרצחה במסיבת נובה בגיל 21 יחד עם בן זוגה סיימון ויגדרגאוז, גם הוא בן 21. יגאל טמם, אביו של אדיר טמם הי"ד, שנרצח יחד עם רעייתו שירז טמם הי"ד. גליה חושן, אמה של הדר חושן הי"ד – שלוש משפחות שמייצגות עשרות הורים שנקרעו מהחיים באסון הקשה.

המשפחות דורשות:

• פיטוריו המיידיים של ראש השב"כ, רונן בר.

• הקמת גוף חקירה עצמאי ובלתי תלוי.

• חקירה מלאה של כלל הדרגים הביטחוניים והמשפטיים.

• התחלה מיידית של חקירה אמיתית – ללא מריחות ודחיות.

תגובת העירייה – והזעם הציבורי

בדוברות עיריית ירושלים טענו כי: "המאהל הוקם בניגוד להיתר שניתן. לפנים משורת הדין ניתנה לשוהים הארכה עד מחר בצהריים להגשת בקשה להיתר מעודכן. ככל ולא יינתן – המאהל יפונה."

ההיתר, לטענת העירייה, התייחס ל"גזיבו זמני בגודל 3×3, המכיל מספר בודד של אנשים", בעוד שהמאהל הנוכחי מכיל עשרות רבות של משתתפים.

תגובות הציבור לא איחרו לבוא, ורבים תהו מדוע העירייה נזכרת לאכוף נהלים דווקא כלפי הורים שכולים בשעה שהיא התעלמה במשך שנים מהפרת הסדר בשכונת רחביה. נזכיר שבלי קשר, כחלק ממהלך ארצי דווקא מחר, יום השואה, תתקיים גם כאן שביתת העובדים הסוציאליים שתוכננה בירושלים בעקבות אירוע ירי ביישוב הערבי כאבול.

מדינה עם זיכרון קצר? לא אם זה תלוי במשפחות

פורום "דין וצדק" לא מתכוון לסגת. "המערכת כולה נכשלה – ולא ייתכן שאף אחד לא משלם את המחיר. ההמתנה לגוף חקירה מטעם אותם גורמים שנכשלו – היא לעג לזיכרון ילדינו", נאמר בהצהרה הרשמית.

ביום שבו דגלי ישראל מונפים לחצי התורן – ההורים השכולים לא מסתפקים במחווה סמלית, אלא יוצאים בדרישה ברורה: לקחת אחריות, לגלות את האמת – ולהחזיר את האמון במערכת.

ובינתיים, באותה מדינה שמתקשה להכיל את כאבם של השכולים, מתבצעים צעדים מבורכים למשוחררים משירות צבאי ולאומי כמו עדכון המענק הכספי לצעירים בכל הארץ, מהלך חשוב שנועד לתקן עוולות כלכליות. אך האם זה מספיק, כשבאותה נשימה, משפחות שאיבדו את היקר להן ביותר נאלצות להתחנן שיכירו בזכותן למחות?