ההתאבדות של שתי הצעירות בירושלים השאירה אותי מזועזעת ונחרדת. זה יכול לקרות לכל אחד מסביבכם, תתעוררו . דבר העורכת | מילן בן דוד – מועלם
חני סוליש ושטרנה שרה קלפמן. השמות האלה לא יצאו לי מהראש כל השבוע. מה מוביל שתי בנות דודות לעלות על בניין גבוה ולקפוץ אל מותן? נפש האדם היא האוקיינוס הכי גועש בעולם. לפעמים הוא שקט ושליו אבל כשסערה מתחוללת בתוך הנפש, התוצאות לא ידועות, בדיוק כמו ספינה שמצויה בסערה בלב ים. הסערה יכולה לחלוף והספינה תמשיך לשוט אל יעדה, ובאותה מידה הספינה יכולה להתהפך והנזק יהיה בלתי הפיך, לא יהיו ממנה ניצולים.
מידי שנה חלה עליה בכמות המתאבדים בישראל. הסערות הרגשיות שמלוות כל אחד ואחת מאיתנו בשלב כזה או אחר בחיים, לא תמיד חולפות מעצמן. יש פעמים, שהסביבה עוצמת עיניים חזק או מגיבה בשיפוטיות כשהאדם מנסה לשתף במשבר אותו הוא עובר. וכאן קוראים יקרים , טמונה הבעיה.
כולנו חושבים שאנחנו היועצים הטובים בעולם. בעיה שנראית לאדם מסויים כחמורה וכסוף העולם, לנו נראית לפעמים כקלילה ואנחנו נוטים לשפוט ולבקר ולהוציא משפטים שמעמיקים את המשבר של זה שעומד מולנו, כמו "זה יעבור" (מי אמר?!), "תפסיק להיות דרמטי" (זה לא אני, אני לא שולט בכאב), "לא מכל זבוב צריך לעשות פיל" (אבל הפיל הזה רק הולך וגדל).
שמעתי השבוע שבאופן כמעט גורף, לכל התאבדות קיימת הקדמה. האדם שהחליט לשים קץ לחייו ניסה לשתף או שמא היה מסוגר בתוך עצמו באופן קיצוני, אבל אנחנו אלופים בלהעלים עין. "זה יעבור", אנחנו אוהבים לומר, ובכן בחלק מהמקרים זה אכן עובר, אבל במקרים כמו של חני ושטרנה שרה, זה ממש לא.
וכן, היה אפשר להציל את הבנות. השבוע, אביה של אחת הבנות התראיין וסיפר שלפני תקופה מסוימת, אחת מהמורות של ביתו התריעה שהילדה נמצאת בסיכון ועלולה לשים קץ לחייה. ההורים סיפרו שלקחו אותה לשיחה והיא הבטיחה שזה לא יקרה והם בחרו להאמין לה. והתוצאה, אותה אתם כבר מכירים. ההורים של הבנות הם אנשים מדהימים, מכילים, תומכים.
הורים שמסייעים מידי יום לקהילות שלמות, הם לא הורים מזניחים, לא הורים שלא איכפת להם. אבל הם כן הורים שסמכו על ההבטחה של הילדה הטובה שלהם, למרות שגורמים מקצועיים חשבו אחרת. האב אמר השבוע, שאחרי ההתאבדות של הבת שלו, הוא כבר פחות סומך על האינטואיציות שלו, אלה שאמרו לו שיהיה בסדר והילדה תתאושש מהמשבר, היא הבטיחה.
רוצים לעזור לאדם במצוקה? די לשפוט, די לבקר, די להיות החכמים בעולם. כל משבר נפשי ואובדני, אפילו הקיצוני ביותר הוא הפיך, אבל כשהסביבה מעיקה ומוסיפה על נפש האדם ביקורת ושיפוטיות ולפעמים גם מפנה לו גב כי "הוא השתגע לגמרי", כאן התוצאה כמעט ידועה מראש.
משברים מלווים אותנו לכל אורך החיים. אנחנו יודעים שאנחנו נכנסים אליהם, אבל אנחנו בטח לא יודעים איך נצא מהם. פגשתם חבר במצוקה נפשית? תקשיבו לו, התעורר בכם חשד שהוא לא ישרוד ללא עזרה את המשבר? תעזרו לו, תערבו גורמים מקצועיים ותבינו, שזה ניתן לפתרון.
בישראל פועלות היום כמה עמותת שעובדות בהתנדבות גמורה ויכולות לסייע לאדם אובדני לקום על רגליו. פנו אליהם, תהיו טובים. חברות טובה לא נמדדת בכמות הלייקים שאתם עושים לחבריכם בפייסבוק. חברות טובה היא לפתוח עיניים ולדעת, שאם חבר פנה אליכם במצוקה, הוא לא פנה סתם. הוא זקוק לעזרה שלכם. אל תזלזלו, אל תתעלמו, כדי שאחר כך , כשהאובדן יגיע, לא תבכו ותתחרטו שלא לקחתם ברצינות את דבריו.
משבר נפשי הוא מחלה לכל דבר ועניין. הוא לא וירוס של התקררות, הוא מחלה קשה וכואבת. רבי נחמן אמר שבדור שלנו המחלות הכי נפוצות יהיו דווקא מחלות הנפש. כמה שהוא צדק. שבת שלום.
אם יש סביבכם אנשים שזקוקים לעזרה נפשית, שיחות עידוד או אנשים עם נטיה אובדנית, עודדו אותם לחייג לאחת מהעמותות הבאות: ער"ן בטלפון 1201 או סה"ר : www.sahar.org.il. יש פתרון!
