את תיאור 42 מסעות וחניות בני ישראל. במדבר עד בואם אל ארץ ישראל, פותחת התורה בכותרת של "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו ממצרים".
השאלה המתבקשת היא, מדוע נקראים כל המסעות כיציאה ממצרים, הרי היצאה ממצרים הייתה רק על ידי מסע אחד, "ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות"?
סוד גדול באה התורה לרמז בפסוקים אלו בחיי האדם היהודי. אל לו לאדם לעמוד במקום אחד ולהסתפק ביגיעה, במאמץ ואפילו בקפיצה לשם ההתקדמות שעשה.
על כל אחד ואחת לדעת, שנכון אמנם שהיום הצליח להגיע לתפקיד גבוה יותר מאשר היה אתמול ולתקופה מוצלחת יותר מהתקופה הקודמת ואף הצלחה בהתקדמות הנפשית והרוחנית שלו בכל הקשור למצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, אבל אסור לדרוך על אותו מקום, עליו ללכת ולרוץ בשאיפה של התקדמות ועליה.
נכון שהגעת כבר לגאולה, אבל זאת גאולה רק ביחס למקום ממנו יצאת. ביחס למסע הבא, למקום הנעלה יותר, גאולה זו תחשב עדיין למצרים (מלשון מיצר וגבול) ועליך לשוב "לצאת ממצרים", לשלב הבא של הגאולה.
ככל שנתמיד לצאת ממצרים ולהתעלות בשיית טוב וחסד של קדושה, נזכה כבר כולנו להגיע אל היעד הנכסף, המסע האחרון של יציאת מצרים מהגלות אל עבר הגאולה האמתית והשלימה, וייהפכו ימים אלו של 'בין המצרים' לששון ולשמחה ולמועדים טובים, בקרוב ממש.
שבת שלום וחודש טוב מבורך!
