"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…וְעָשׂוּ לָהֶם *צִיצִת* עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם..וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם… וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם"
בחור צעיר חלה, לא עלינו, במחלה קשה, שממנה התייסר מאד, והחל לקבל טיפולים כימותרפיים בבית החולים. בבואו אל המחלקה, אמרה לו האחות, שכדי לקבל את הטיפול הוא צריך ללבוש בגדים סטריליים. לכן, עליו להחליף את בגדיו בבגדי בית החולים. הבחור הסכים לכך, אך הביא עמו לטיפול ציצית מכובסת ומגוהצת – כזו שתענה על דרישת בית החולים לבגד סטרילי.
"בשום פנים ואופן לא אתן לך לעבור את הטיפול הכימותרפי כשאתה לבוש בציצית!", אמרה בתקיפות האחות לחולה. "אתה חייב ללבוש רק בגדים סטריליים שבית החולים מספק לחולים".
החולה ניסה להסביר: "הבאתי במיוחד ציצית מכובסת ומגוהצת על פי כללי ההיגיינה של בית החולים, וכפי ההוראות שקיבלתי. ללא הציצית אינני מוכן לעבור את הטיפול".
רופא שעבר באזור, שם לב כי הבחור יושב מחוץ לחדרי הטיפולים למעלה משלוש שעות. ניגש ושאלו, מדוע הוא אינו נכנס לקבל את הטיפול. הבחור סיפר לרופא את הסיפור על הציצית. לאחר ששמע את הסיפור, נכנס הרופא פנימה לדבר עם האחות.
לאחר מספר דקות יצא הרופא, כשכולו אחוז התרגשות וצעק: "נס! נס!". ואז חיבק את הבחור, ואמר לו: "נכנסתי לראות איזה טיפול אתה מקבל. ואז, לתדהמתי, שמתי לב שהאחות בטעות מילאה במזרק חומר אחר ממה שאתה אמור לקבל. וחומר זה היה יכול ח"ו לדרדר את מצבך עד כדי מוות!
והנה, בזכות ההתעקשות שלך על המצווה, זכית וחייך ניצלו!".
זמן מה לאחר שפרסם הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א סיפור זה, התקשר אליו הבחור בעל המעשה, ואמר לו בהתרגשות, שלהפתעת הרופאים, זכה ונרפא לחלוטין תוך זמן קצר, ואף זכה להתחתן ולהקים בית בישראל.
על מצות ציצית אומרים חכמי ישראל: "הזהיר במצות ציצית כפי כל פרטיה ודקדוקיה, זוכה לאישה ולבנים, ניצול מן החטא, מכוסה ממזיקים וממלאכי חבלה, מוגן מעין הרע, וזוכה ומקבל פני שכינה". (ספר "פסקי תשובות").
וצריך להבין ענין זה. שכן, במה זכתה מצוות ציצית יותר מכל המצוות?
רש"י מסביר: "המנין(=הגימטריה) של המלה "ציצית" הוא שש מאות. עוד שמונה חוטים, וחמישה קשרים המצויים בכנפות הציצית – הרי ביחד שש מאות ושלוש עשרה, כמנין תרי"ג(=613) המצוות שבתורה.
מכאן אמרו חז"ל, שכל המקיים מצות ציצית, נחשב לו כאילו קיים בכל רגע ורגע את כל תרי"ג(=613) מצוות התורה. (בהחלט משתלם! בכל רגע ורגע לקיים תרי"ג מצוות!).
ואילו הזוהר הקדוש שואל, על הכתוב "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם *לְדֹרֹתָם*", מדוע נכתבה המלה "לְדֹרֹתָם" ללא האות ו'?
ומשיב על כך הזוהר הקדוש ואומר, שבמלה "לְדֹרֹתָם" החסיר הכתוב את האות ו', כדי לרמוז לנו על "דירתם" של ישראל – לומר לנו שמצות הציצית משלימה את מצות המזוזה. שהרי, ידוע שהמזוזה היא שמירה ממלאך המוות (המלה "מְזֻזוֹת" רומזת על "זז מות", אותן אותיות).
על כן ציוה הקב"ה ללבוש ציצית, כדי שלאיש ישראל יהיו כל שלוש הפרשיות בדירתו (מצות ציצית ושתי הפרשיות שבמזוזה), בבחינת "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה יִנָּתֵק" (קהלת ד', יב').
לכן, אומר הזוהר הקדוש, כאשר האדם לובש ציצית ויוצא מפתח דירתו, הקב"ה שמח עליו. שכן, המשחית/מלאך המוות זז משם, וכך ניצל האדם מכל נזק ומכל משחית. וזהו שכתוב "לְדֹרֹתָם" – אל תקרא "לְדֹרֹתָם", אלא "לדירתם" – בשביל דירתו של האדם, כשהוא יוצא מפתח ביתו "עטוף" ומוגן בשלוש הפרשיות, אין שום מזיק ומשחית יכול לו.
והוסיפו חז"ל ואמרו, שמצות הציצית היא סגולה נפלאה לשמור על האדם מיצר התאוות. ולמדו חז"ל ענין זה מסמיכות הכתוב בפרשת ציצית: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם… *וְלֹא תָתוּרוּ* אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם *זֹנִים* אחֲרֵיהֶם".
כלומר, על ידי שהאדם מקיים את מצות הציצית, זוכה הוא לעזרת שמים בשמירת הלב והעיניים, שהם המושכים את האדם לדבר עבירה.
ועל כך רמז שלמה המלך (משלי ו', לב'): "נֹאֵף אִשָּׁה, חֲסַר לֵב". דהיינו, אם רואים, שחלילה איש ישראל נכשל בעבירה חמורה, הסיבה לכך היא, שהוא "חֲסַר *לֵב*" – חסרה לו הסגולה של הציצית, שיש בה
*ל"ב* חוטים בארבע הכנפות (כידוע, בכל אחת מארבע הכנפות שבציצית יש שמונה חוטים). לכן, כל מי ש"חסר לב" – שחסר את מצות הציצית, שבה ל"ב חוטים – נופל בתאוות לבו (לא עלינו).
אבל, איש ישראל המקיים מצות ציצית, זוכה ל"סיעתא דשמיא" בשמירת עיניו, וזוכה ורואה פני שכינה, שנאמר (ישעיה לג', טו'): "עֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע…מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ" – זוכה לעתיד שעיניו יחזו את פני המלך/השכינה הקדושה.
(ולא עוד, אלא שגם זוכה הוא לפרנסה בעולם הזה, כפי שרומז הכתוב: "עֹצֵ *ם* עֵינָי *ו* מֵרְאוֹ *ת* בְּרָ *ע*" – סופי תיבות *מָעוֹת*).
ועל כך רמז הכתוב (במדבר יא', ז'): "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח". דהיינו, המן (שהוא רומז לפרנסתו של האדם), יורד/ניתן לאדם לפי "ועינו כעין הבדולח" – אם האדם שומר על עיניו בקדושה, והן זכות כמו בדולח(=קריסטל זך), יזכה לפרנסה משמים ברווח וללא מחסור – בדיוק כפי שהמן ירד לישראל במדבר ללא מאמץ וטורח.
יהי רצון שנזכה לקיים מצווה יקרה וחשובה זו תמיד –אמן ואמן!
שבת שלום לכל בית ישראל!
