טעימה מהפרשה עם הרב שניאור זלמן כהן, שליח חב"ד ורב קהילה בשכונת הר חומה
בפרשתינו קוראים אנו על כך שמשה רבנו ממנה את שנים-עשר ראשי השבטים, לצאת לתור את ארץ כנען טרם יכבשו אותה בני ישראל. הוא מצווה עליהם לבחון את טיב הארץ ואת חוזקו וגודלו של העם היושב בה. המרגלים תרים את הארץ ומוציאים את דיבתה רעה.
בדבריהם, מספרים הם גם, כי הארץ "זבת חלב ודבש", אך בפיהם דברים קשים על עוצמת האויב ועל כך שהארץ 'אוכלת יושביה'. המרגלים, להוציא כלב ויהושע, מסיקים: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו".
לכאורה, מה חטאם של המרגלים, הלוא הם רק מילאו את תפקידם, הם נתבקשו לבדוק את הארץ "מה היא, ואת העם היושב עליה החזק הוא… ומה הערים… הבמחנים אם במבצרים", וזה מה שעשו. וכי הם אשמים שבארץ-ישראל יושבים ענקים ושיש בה ערים בצורות?! וכי היה עליהם להתעלם מכך ולמסור לעם מידע שאיננו נכון?!
אלא מבאר הרבי מליובאוויטש, שעוונם של המרגלים היה בכך, שלא הסתפקו בתיאור הנעשה בארץ, אלא הוסיפו מסקנות וחוות-דעת משלהם, באשר לסיכויי העם לכבשה. הדרישה מהם הייתה להביא תיאור של הארץ, כדי שעם-ישראל יידע באיזו דרך קל יותר לכבשה בדרך-הטבע. אולם המרגלים מיהרו להסיק מסקנות שהביאו את העם לידי ייאוש וערערו את ביטחונו בקב"ה. התוספת "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו", היא למעשה עיקר חטאם של המרגלים.
חטאם של המרגלים היה בכך, שאמונתם בציוויו של הקב"ה לא הייתה חזקה דיה. כאשר הקב"ה מצווה לקיים דבר-מה, צריך יהודי להיות בטוח שהדבר אפשרי, מכיוון שאין הקב"ה תובע מהאדם לעשות דברים שאינם ניתנים לביצוע.
אלא שלצד האמונה ביכולת לעשות את הדברים, לאחר שה' ציווה עליהם, אל לו לאדם לסמוך על הנס, על-כן עליו לחפש את הדרך הטובה ביותר, בדרך-הטבע, כדי להצליח במשימה זו. לכן שלח משה רבנו את המרגלים, כדי שיביאו מידע שיוכל לסייע בכיבושה של הארץ בדרך-הטבע. חטאם היה בכך, שהם הפכו את דרכי-הטבע לעיקר, ושכחו מי עומד מאחורי הטבע.
שבת שלום ומבורך!
