הנאשם הורשע על פי הודאתו במגוון רחב של עבירות סמים הנוגעות לסם מסוכן מסוג קנביס, אשר כללו עסקאות סחר בסם והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. הנאשם נתפס, הודה במיוחס לו ללא הסדר עונשי בין הצדדים, והטיעונים לעונש בעניינו נטענו באופן פתוח כאשר המדינה מצדה ביקשה שיוטל עליו עונש חמור של מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח.
בית משפט השלום ברמלה אשר גזר את עונשו של הנאשם, הצביע על החומרה הרבה הגלומה במעשי הנאשם וציין כי באופן רגיל, מעשים אלו מחייבים הטלת מאסר בפועל. ואולם, לצד זאת הבהיר בית המשפט כי בהינתן הליך שיקומי מוצלח של נאשם בעבירות פליליות, בהחלט יש מקום להקל בעונשו ולתמרץ אותו להמשיך בדרכו המיטיבה על ידי הטלת עונש שיקומי.
הנאשם עסק בסחר בסמים בצורה שיטתית ורחבה
במהלך שנת 2020 הוגש נגד הנאשם כתב אישום חמור לבית משפט השלום ברמלה , המייחס לו מספר רב של עבירות סמים. כך על פי עובדות כתב האישום, צוין כי הנאשם החזיק בתוך סל כביסה בביתו מספר שקיות של סם מסוכן מסוג קנאביס שלא לצריכתו העצמית ובמשקל כולל של 43 גרם.
ואולם, החזקת הסם לא הייתה המעשה החמור ביותר שביצע הנאשם. על פי הממצאים בתיק החקירה בעניינו של הנאשם, נמצא כי במהלך פרק זמן של קרוב לחצי שנה אשר התפרשה על חציה השני של שנת 2019, ביצע הנאשם 49 עסקאות של סחר בסם. במסגרת עסקאות אלו, מכר הנאשם קנאביס לקונים שונים, במשקלים משתנים ותמורת סכום מצטבר של אלפי שקלים.
בעוון מעשיו, הועמד הנאשם לדין בבית משפט השלום ברמלה בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית על פי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים, וכן בריבוי עבירות של סחר בסם מסוכן על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים – שתי עבירות שהעונש המירבי בגינן הוא 20 שנות מאסר.
הנאשם ניצל את ההליך הפלילי לצורך הירתמות להליך שיקום
הגשת כתב האישום נגד הנאשם לוותה בהגשת בקשה למעצרו עד תום ההליכים, אולם בית המשפט החליט לשחררו למעצר בית בו שהה מספר חודשים עד לשחרורו מכל תנאי מגביל באופן מוחלט. במסגרת המשפט עצמו, הודה הנאשם במיוחס לו ולא ניהל הליך הוכחות. לצד זאת, שולב הנאשם בהליך טיפולי בחסות שירות המבחן.
במסגרת אותו הליך טיפולי, נדחה מועד הטיעונים לעונש פעם אחר פעם לאור בקשות מצד שירות המבחן לאפשר לנאשם להשלים את ההליך בו החל עד להגשת תסקיר הכולל בתוכו המלצה מצד שירות המבחן באשר לעונש הראוי להטלה על הנאשם. בסופו של יום, לאחר 8 תסקירים, המליץ שירות המבחן על ענישה שיקומית של צו מבחן ועבודות שירות לאור הליך שיקומי ראוי להערכה אליו נרתם הנאשם.
התביעה ביקשה במסגרת טיעוניה לשים את הדגש על החומרה הגלומה במעשיו, הנלמדת בעיקר מהיקף העבירות וריבוי העסקאות שביצע הנאשם, ועתרה להורות על מאסר של 30 חודשים לפחות. ההגנה מצידה ביקשה לתת את המשקל להליך השיקומי יוצא הדופן של הנאשם תוך אימוץ המלצת שירות, ולהסתפק בהטלת עבודות שירות וצו מבחן בלבד.
בית המשפט, במסגרת גזר דינו, עמד על החומרה היתרה המגולמת בעבירות סחר בסמים המבוצעות באופן שיטתי, וקבע כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין 18 ל- 30 חודשי מאסר. ואולם, לאור ההליך השיקומי בו השתלב הנאשם, מצא בית המשפט כי מתקיימות הנסיבות במאפשרות חריגה ממתחם העונש ההולם באופן אשר יקל עם הנאשם ויאפשר לו להמשיך בהליך השיקום בו החל.
השילוב בין איומים לתקיפה המופנית לעובד ציבור מחייבים עונש מוחשי
בית המשפט אזכר מספר פסקי דין שבהם חרף היות העונש ההולם כזה הכולל מאסר מאחורי סורג ובריח, ניאותו בתי המשפט בערכאות השונות להקל בעונשם של מי שנרתמו להליך שיקומי, ובסופו של דבר אימץ באופן מלא את המלצת שירות המבחן. בהתאם לכך, הטיל בית המשפט על הנאשם עונש של 9 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס צו חילוט כספים שנתפסו מידי הנאשם.
לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 39647-01-20 מדינת ישראל נ' ציידם
