ירידה בדוחות אבל ירושלים בראש: 90 אלף נהגים בלי חגורה
הירידה נמשכת, אך הנתונים מצביעים על בעיה מתמשכת: בשנת 2024 נרשמו בישראל 89,295 דוחות בגין אי חגירת חגורת בטיחות – ממוצע של 245 דוחות ביום. כך עולה מנתוני עמותת אור ירוק, המבוססים על נתוני משטרת ישראל. למרות מגמת ירידה בהיקף הדוחות לאורך השנים האחרונות, ירושלים ניצבת בראש רשימת הערים שבהן נרשמו הכי הרבה עבירות מסוג זה.
מגמת ירידה, אבל המספרים עדיין גבוהים
על פי הנתונים, בחמש השנים האחרונות נרשמו 514,770 דוחות לנהגים בגין אי חגירת חגורות בטיחות. בין השנים 2020 ל־2024 ניכרת ירידה הדרגתית במספר הדוחות, אך היקף העבירות נותר משמעותי ומצביע על בעיית ציות מתמשכת לחוקי הבטיחות הבסיסיים ביותר בכביש.
עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק, מזהיר כי הירידה אינה משקפת בהכרח שינוי התנהגותי עמוק. לדבריו, "חגירת חגורת בטיחות היא אחד מאביזרי הבטיחות החשובים ביותר בשמירה על חיי הנוסעים. למרות זאת, נהגים רבים נוסעים ללא חגורה כי הם לא מפחדים להיתפס. למשטרת התנועה חסרים מאות שוטרים וניידות, וזו התוצאה". לדבריו, במשרד לביטחון לאומי נדרש חיזוק משמעותי של אגף התנועה כדי לייצר הרתעה אפקטיבית.
אחד מכל שני דוחות בכבישים עירוניים
מהנתונים עולה כי 45,228 דוחות, המהווים כ־50% מכלל הדוחות בשנת 2024, נרשמו בכבישים עירוניים. המשמעות ברורה: הנסיעות הקצרות, הנתפסות לעיתים כ"בטוחות יותר", הן דווקא מוקד מרכזי להפרות החוק. תופעה זו משתלבת בתמונת האכיפה העירונית הרחבה, כפי שנראה גם במקרים אחרים של עבירות תנועה חמורות, ובהם מעצרים חוזרים של נהגים ללא רישיון בירושלים.
ירושלים בראש הרשימה
בירושלים נרשמו בשנת 2024 לא פחות מ־4,422 דוחות בגין אי חגירת חגורות בטיחות – הנתון הגבוה ביותר מבין הערים בישראל. אחריה נמצאות טבריה עם 1,668 דוחות, נצרת עם 1,394, רהט עם 1,378, לוד עם 1,215 ועכו עם 1,182. גם חיפה ועפולה מדורגות גבוה ברשימה. הנתונים מדגישים כי מדובר בבעיה רוחבית שאינה מוגבלת לעיר אחת, אך בבירה היא בולטת במיוחד.
מה אומר המחקר הבינלאומי
מסמך מדיניות של המועצה האירופית לבטיחות בדרכים מצא כי חגורות בטיחות מפחיתות את הסיכון למוות בתאונה בעד 60%. עם זאת, שיעורי החגירה באירופה עדיין רחוקים ממיצוי מלא של הפוטנציאל, בעיקר במושב האחורי. ההערכות הן כי חגירה מלאה של כל הנוסעים הייתה יכולה למנוע אלפי הרוגים ומאות אלפי פצועים מדי שנה במדינות האיחוד.
המחקר מצביע על כך שרוב הנהגים שאינם חוגרים אינם מתנגדים עקרונית לחגורה, אלא שוכחים, מרגישים שהנסיעה קצרה או חווים אי־נוחות. מיעוט קטן בלבד מוגדר כ"לא־חוגרים קשיחים". מסקנות אלה מחזקות את ההמלצה לשילוב פתרונות טכנולוגיים, בדומה לאכיפה מתקדמת בתחומים עירוניים אחרים, כפי שנעשה למשל בתחום האכיפה של כלים חשמליים בערים הגדולות.
הטכנולוגיה שעושה את ההבדל
על פי המסמך, מערכות תזכורת מתקדמות לחגירת חגורות, הכוללות התראות קוליות וחזותיות מתגברות, מצליחות להביא לשיעורי חגירה של כ־99% בקרב נהגים. זאת לעומת כ־82% בלבד ברכבים ללא מערכת תזכורת, וכ־93% ברכבים עם תזכורות בסיסיות יותר. מחקרים נוספים מראים כי גם הורים מעריכים מערכות אלה, במיוחד בכל הנוגע למעקב אחר חגירת ילדים במושב האחורי.
איך פועלת חגורת הבטיחות ולמה זה קריטי בעיר
חגורת בטיחות נועדה לרסן את גוף הנוסע בזמן תאונה ולמנוע פגיעה בחלקים פנימיים של הרכב או היפלטות החוצה. ללא חגורה, הגוף נזרק קדימה בעוצמה הגדולה פי עשרות ממשקלו. חגורת שלוש נקודות האחיזה נחשבת ליעילה ביותר, במיוחד בתאונות חזיתיות, התהפכויות ובתאונות במהירויות נמוכות – תרחישים שכיחים דווקא בנסיעה עירונית.
השילוב הנדרש: אכיפה, חינוך וטכנולוגיה
המסקנה העולה מהנתונים ברורה: שיפור השימוש בחגורות בטיחות מחייב שילוב של אכיפה משטרתית מוגברת, חינוך והסברה לציבור, והטמעת אמצעים טכנולוגיים ברכב. חגירת חגורה מפחיתה את הסיכון לפגיעה חמורה או קטלנית בשיעור של 20%–40%, בהתאם למיקום הישיבה ברכב – נתון שממחיש עד כמה מדובר באמצעי פשוט, זמין ומציל חיים.