את הסיפור הבא לא תרצו לפספס: מחנות ירקות קטנה למסעדה ותיקה ובעיקר טעימה ומיוחדת בלב קטמון. שלומי חי, הסיפור המלא
ותיקי השבט וחובבי ההיסטוריה בירושלים, יזכרו כנראה שלפני קצת יותר משלושה עשורים, במרכז המסחרי בשכונת יוסי בן יועזר 13 בקטמון, פעלה חנות ירקות מצליחה.
מאיר שמואלי, בחור צעיר וילד הסנדוויץ' במשפחה עם חמישה אחים, רק התחיל לחשוב על עתידו, חלם שהטלפון בביתו יצלצל ומעבר לקו יעמוד נציג חברת החשמל, שלשם שיגר את קורות חיו, מתוך רצון להפוך לעובד במשרה יציבה ובטוחה בחברה.
כשמאיר הבין שפרק ההמתנה לג'וב המיוחל יהיה ארוך ומייגע, הוא החליט שאת פרק הזמן הוא ינצל כדי לקחת את המושכות לידיו ולהפעיל את אותה חנות פירות וירקות, שמפעיליה היו הוריו של אישתו, החליטו לסגור כדי לצאת לפנסיה.
מהר מאוד מאיר איבד עניין בג'וב החדש והחליט לנסות את מזלו בהימור ששינה את חייו, וכך ביום בהיר, נעלמה החנות כאילו לא הייתה שם מעולם ואותה החליפה חנות פלאפל שהציפה את השכונה הוותיקה בניחוחות שגרמו לרבים להגיע ולטעום את המנה של הבחור הצעיר והחרוץ שהחליט ברגע להפוך חנות ירקות מצליחה לחנות פלאפל עם סימן שאלה. השם שנבחר למקום היה שלומי חי, שמו של בנו הבכור של מאיר.
אם בימים הראשונים, היו כאלה שעוד הטילו ספק ביכולתו של מאיר שמואלי להצליח, בשל ריבוי הפלאפליות באזור ובגלל חוסר הרקע במטבח, הרי שבתוך תקופה קצרה, הם התחלפו בסימני קריאה.
לאחר שהבשורה על הפלאפל הטעים התפשטה, המרכז המנומנם בקטמון, שבו פעלו באותו הזמן ספר, מגדנייה, בוטיק אופנה ומכולת, התמלא אור ובעיקר אנשים שהיו עומדים בתור למנה טרייה ונדיבה.
מאיר מספר על כך שכבר אחרי זמן קצר, הקליינטים שהפכו קבועים, ייעצו לו לפתח את המקום ולהוסיף תבשילים ומאכלים ביתיים.
מאיר שמע, הבטיח לחשוב ובזמן הזה המשיך לעבוד מבוקר עד ליל, ושבין לבין האיש שהתאהב בעבודתו החדשה, היה מלא אדרנלין ורצון לקום לעוד יום של עבודה ורשם 4 שעות שינה מדי לילה לכל היותר.
זוכרים את הטלפון מחברת החשמל שמאיר כל כך ציפה לו? אז כמו מאיר, גם חוק מרפי, עובד שעות נוספות והטלפון המיוחל הגיע, וכשזה הגיע מאיר אמר שזה מאוחר מדי והוא הבין שהכל מלמעלה ועליו להישאר במקום בו טביעת ידו מורגשת היטב, בפלאפל שלומי חי.
חמש שנים חלפו מאז שפתח את המקום והתיאבון לירושלמים, מאיר החליט שרצון הלקוחות חייב להגיע לצלחת והרעיון לפתח את התפריט, להוסיף לו תבשילים ומנות נוספות קרם עור וגידים והפלאפל המצליח הפך למסעדת שלומי חי. וכמו בראשית דרכו של הפלאפל, גם כאן היו מי שהטילו ספק בצורך להפוך את המקום למסעדה.
וכמו במקרה הראשון, כך גם כאן, הספקנים אכלו את הכובע לאחר שאכלו את התבשילים הביתיים המעולים שזכו להערכה רבה מכלל הסועדים.
בסיפור הירושלמי הזה רצוי לעקוב אחרי כל מילה ופרט, כי השדרוגים לא נעצרים. בנו של מאיר, שמואל, העתק של אביו, התחבר מגיל צעיר למטבח והחליט כבר בגיל 13 לעבוד עם אבא.
מאיר שראה בו שותפו הטבעי וממשיך דרכו, נתן את ברכת הדרך, לימד אותו את רזי המקצוע ושמואל נשאב פנימה חזק, והיום, בגיל 24 בלבד, אביו אומר שמה שבנו מחליט, מקובל עליו, שכן במספר דברים שעליהם החליט שמואל, נרשמה הצלחה, כמו השינוי המתבקש מכיסאות הפלסטיק הישנים לכיסאות מכובדים שהולמים מסעדה, כמו בהרחבת המקום (זוכרים את הספר שהיה השכן? אז המספרה שנסגרה הפכה לחלק משלומי חי ואיתה וגם התפריט השתדרג במאכלים שמשביעים את רצונם של הלקוחות וכן בעיצוב המקום, כך שיתאים לאופיו-חמימות, זמינות ומשפחתיות.
"לקוח שיכנס בפעם הראשונה לשלומי חי יחזור בפעם השנייה וירגיש כאילו אנו מכירים עשור לפחות. היחס האישי לכל אחד וההבחנה מה כל אחד אוהב וצריך עושה את ההבדל. יש כאלו שכבר ברגע שהם יושבים, אני יודע איזה סלטים צריך להוציא בשפע, ואיזה שתיה מועדפת עליו. הוא יראה את מה שהוא רוצה על שולחנו לפני שהוציא מילה מהפה."
אלי, לקוח ותיק בשלומי חי, שנוהג להגיע למקום עם רעייתו ובנו, מצביע על נקודה מעניינת בממלכה של מאיר: "שלומי חי זה פסיפס ירושלמי. מי שיכנס יראה מסביבו צעירים ובוגרים, יראה אשכנזים ומזרחיים, יראה אנשי עסקים ושכירים, יראה מגוון ירושלמי מושלם וקונצנזוס סביב האוכל."
השדרוג האחרון בשלומי חי היא ההחלטה לפתוח את המקום גם בשעות הערב, וגם כאן, ניחשתם נכון, הלקוחות ביקשו ושמוליק, החליט שהוא לוקח על עצמו את הובלת המהלך, שגם כאן ניחשתם נכון, נוחל הצלחה.
מה כדאי לכם להזמין? המעורב והקבב מנצחים כאן בענק בערב. בצהריים התבשילים עם האורז והבמיה נמצאים חזק בכל צלחת לצד החומוס סיסקה והקובה סיסקה המוצלחים.
שלומי חי, רחוב יוסי בן יועזר 13, קטמון, ירושלים
שעות פתיחה:
א'-ה': 12:00-23:00
צילום: שלומי חי
